החלטה בתיק בר"ע 48405-01-12

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 8.1.12 (הנשיאה השופטת  ורד שפר, ע"ב 2985/08), לפיה נדחתה בקשת המבקש למתן צו גילוי מסמכים אשר יורה למשיבה לגלות תלושי שכר של עובדים אחרים, בתפקיד לפיו טוען המבקש כי  יש לקבוע את שכרו, לתקופה של עשר שנים.

            הרקע העובדתי

2.         התיק המתנהל בבית הדין האזורי מתנהל שנים רבות. מטעם זה, נביא אך את הפרטים הרלבנטיים לבקשת רשות הערעור המונחת לפנינו.

עניינו של ההליך הוא בחינת מחלוקות לגבי אופן יישומם של פסקי דין שניתנו בתביעות קודמות שהגיש המבקש נגד המשיבה, בשנת 1997 (תב"ע (נצ) נ/ 3-485 ותב"ע (נצ) נג/ 2-16 פסק דין מיום 26.10.97), ובשנת 2007 (ע"ע 300414/97 וע"ע 300435/97 פסק דין מיום 9.1.07), וכתוצאה מכך בהפרשי שכר שהמבקש טוען כי הוא זכאי להם לאור יישום נכון של פסקי הדין.

3.         המבקש הועסק כאיש אחזקה אצל המשיבה משנת 1967. המבקש הוא נכה צה"ל, אשר לו צו העסקה מכוח תקנות העסקת נכי מלחמה, התשי"א  - 1951.

            במסגרת ההליכים בבית הדין קמא הגיש המבקש חוות דעת של רו"ח יעקב גדליה, וכלכלן ויועץ פנסיוני מר דן שפרינצק, לתמיכה בפרשנות המוצעת על ידו בנוגע להפרשי השכר המגיעים לו. עוד ניתן למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן, לבקשתו.

4.         המבקש הגיש לבית הדין קמא בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים. המבקש עתר כי בית הדין יורה למשיבה לגלות את תלושי השכר של כל עובדי האחזקה במכון התערובת ממאי 1990 ועד ספטמבר 2010, תוך שימחקו שמותיהם של העובדים ומספרי הזיהוי שלהם. המבקש טען כי על פי קביעות קודמות בפסקי הדין בעניינו של המבקש, שכר היסוד של המבקש צריך להמשיך ולהיות תואם לשכר היסוד של עובד אחזקה במכון התערובת, המקום בו עבד ערב העברתו מתפקידו. לטענת המבקש, מטעם זה המידע בדבר שכר היסוד של עובדי האחזקה האחרים במכון התערובת נחוץ לשם בירור המחלוקת בין הצדדים בנוגע להפרשי השכר להם זכאי המבקש.

5.         ביום 8.1.12 ניתנה החלטת בית הדין קמא בבקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים. בהחלטתו דחה בית הדין קמא את הבקשה, תוך שציין כך:

            " אני מחליטה כי אין מקום למתן הצו, וזאת נוכח תוכנו של כתב התביעה המתוקן והודעות הצדדים בתיק עד הלום, בכתב ובמעמד הדיונים שהתקיימו, לרבות תוכן ופרטיהן של חוות הדעת שמטעם התובע, זו של מר שפרינצק, וזו של רו"ח יעקב גדליה, מהן לא עולה כי ישנה רלבנטיות לשכרם של עובדי מכון התערובת בתקופה המבוקשת, כפי שהשתנה מעת לעת.

טענה זו היתה מחייבת התייחסות מפורשת בכתבי הטענות, ובראשם כתב התביעה (שכידוע - תוקן כבר) וכמובן גם בחוות הדעת שמטעם התובע.

מכתבי הטענות המתוקנים, כמו גם מחוות הדעת, עולה כי השאלה העיקרית היא פרשנית ובעקבות זאת חישובית, והטענה העובדתית היחידה שלכאורה מצויה במחלוקת ושאר הועלתה מצד הנתבעת, נוגעת בתוספות  שהוספו לשכר התובע בתקופה בה הופחת שכרו, והכל מכוח הסכמים קיבוציים ואחרים שהיו רלבנטיים לעובדי תאגידים אחרים של הנתבעת.

מבלי לגרוע כהוא זה מהאמור לעיל, בקשת התובע לחשיפת תלושי שכר ביחס לתקופה בת מעל  10 שנים של כל עובדי מכון התערובת רחבה הרבה מעבר לנדרש..." ".

            בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

            טענות המבקש

6.         בבקשת רשות הערעור שלפנינו טען המבקש כי טעה בית הדין קמא בהחלטתו, מהטעמים המנויים להלן:

א.        אין בהצגת התלושים המבוקשים כדי לפגוע בחוות הדעת שהוגשו מטעם המבקש. תלושי השכר המבוקשים ישמשו גם הם להוכחת תביעת המבקש, ולהזמת טענות המשיבה.

ב.         יש צורך בתלושי השכר המבוקשים לשם הוכחת הפרשי השכר להם טוען המבקש, שכן עובר להפחתת שכרו עבד המבקש כאיש אחזקה במכון התערובת.

ג.         בית הדין קמא שגה בפרשנות פסק הדין של בית הדין הארצי, שכן אין רלבנטיות להסכמים קיבוציים של תאגידים אחרים של המשיבה, כמו גם למקומות עבודה אחרים בהם עבד המבקש. טענת המבקש היא כי הוא זכאי, בהתאם לפסיקות שנקבעו בעניינו, לשכר זהה לזה של איש אחזקה במכון התערובת גם בתפקידו החדש, שכן האיסור על פיטורי המבקש משמעותו גם איסור על פגיעה בשכר היסוד שלו.

ד.         המבקש טען כי גילוי תלושי השכר המבוקשים יאפשר בירור של המחלוקת בין הצדדים באופן המדוייק ביותר. פרטיות העובדים האחרים לא תיפגע מגילוי המסמכים, שכן המבקש ביקש שפרטיהם המזהים ימחקו.